הלכה: כָּל גֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה כול'. מַהוּ מַקְרִין. מְלַמְּדֵי תִינּוֹקוֹת. מָהוּ יוֹתֵר מִיכֵּן. תַּמָּן לֹא נִכְתַּב לְשֵׁם גֵּט. בְּרַם הָכָא נִכְתַּב לְשֵׁם גֵּט. מָהוּ יוֹתֵר מִיכֵּן. תַּמָּן (תַּנִּינָן) לֹא נִכְתַּב לֹא לִשְׁמוֹ וְלֹא לִשְׁמָהּ. בְּרַם הָכָא נִכְתַּב לִשְׁמוֹ וְלֹא נִכְתַּב לִשְׁמָהּ. מָהוּ יוֹתֵר מִכֵּאן. תַּמָּן לֹא נִכְתַּב לִשְׁמוֹ וְלֹא נִכְתַּב לִשְׁמָהּ. בְּרַם הָכָא נִכְתַּב לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמָהּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כְּרוּת לִשְׁמָהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו יותר מכאן אמן. ברישא גבי מקרין לא נכתב לשום גט כלל אבל הכא נכתב לשום גט ויתר מכאן דמציעתא דהכא נכתב לשם האיש אלא שלא לשמה היא דנכתב ויתר מכאן דסיפא דהכא נכתב לשמו ונשמה כלומר שהרי אמר לאיזה שארצה ומהו דתימא דלשמה הוי דהובר' הדבר למפרע קמ''ל דלא שהרי לא היה כרות לשמה משעה הראשונה ואין ברירה:
מלמדי תינוקות. הסופרין שמלמדין לתלמידיהם לכתוב כך כך:
גמ' מהו מקרין. למי מקרין:
משנה: כָּל גֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל. כֵּיצַד הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְשָׁמַע קוֹל הַסּוֹפְרִים מַקְרִים אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ פְלוֹנִית מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. וְאָמַר זֶה שְׁמִי וְזֶה שֵׁם אִשְׁתִּי פָּסוּל מִלְּגָרֵשׁ בּוֹ. יוֹתֵר מִיכֵּן כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ 14b וְנִמְלַךְ מְצָאוֹ בֶּן עִירוֹ וְאָמַר לוֹ שְׁמִי כִשְׁמָךְ וְשֵׁם אִשְׁתִּי כְשֵׁם אִשְׁתְּךָ פָּסוּל מִלְּגָרֵשׁ בּוֹ. יוֹתֵר מִיכֵּן יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים וּשְׁמוֹתֵיהֶן שָׁוִין כָּתַב לְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַגְּדוֹלָה לֹא יְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַקְּטַנָּה. יוֹתֵר מִיכֵּן אָמַר לַלִּיבֶּלָּר כְּתוֹב לְאֵיזוֹ שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ פָּסוּל מִלְּגָרֵשׁ בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כתוב לאי זה שארצה אגרש. הא קמ''ל דאין ברירה דלא אמרינן הוברר הדבר שבשעת כתיבה היה דעתו לזו והרי נכתב לשמה:
גדולה וקטנה. לאו דוקא:
ונמלך. חזר בו מלגרש:
יותר מיכן. מפרש בגמרא מאי יתר דכולהו:
קול הסופרים מקרין. מקרין לתלמידיהם כשיבא גט לפניכם כתבו כך והזכירו שם איש ואשה בעלמא:
מתני' כל גט שנכתב שלא לשם אשה. כלומר שלא נכתב לשמה של אשה דסתמא נמי פסול:
רַב אָמַר. כּוּלְּהֵם אֵינָן פְּסוּלִין חוּץ מִן הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא פָּסוּל. אִיסִּי אָמַר. כּוּלָּן פְּסוּלִין חוּץ מִן הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ פָסוּל. רִבִּי בָּא בַּר חִינְנָא אָמַר. כּוּלָּן פְּסוּלִין. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה. כּוּלָּן פְּסוּלִין. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס פָּסוּל. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. כּוּלָּן אֵינָן פְּסוּלִין. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָֽמְרָה. כּוּלָּן אֵינָן פְּסוּלִין. רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. כְּתַב קִידּוּשִּׁין שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מָהוּ שֶׁיִּתְפְּסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. מִן מַה דִּצְרִיכִין לָהּ בְּגִיטִּין שֶׁאֵינָן פְּסוּלִין לְפוּם כֵּן שָׁאַל לָהּ בְּקִידּוּשִׁין. 15a אִין תֵּימַר. צְרִיכִין לָהּ בְּגִיטִּין. לֹא יִשְׁאַלֶינָּהּ בְּקִידּוּשִׁין. מָה אִם גִּיטִּין עַל יְדֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִשְׁמָהּ וְכָתַב שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לֹא נָֽגְעוּ בָהּ גֵּירוּשִׁין. קִידּוּשִׁין שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁמָהּ וְכָתַב שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּתְפְּסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. וּתְהֵא פְשִׁיטָה לֵיהּ הָא. כֵּן הוּא פְשִׁיטָא לֵיהּ. הוֹאִיל וְלֹא לָֽמְדוּ כְּתַב קִידּוּשִׁין אֶלָּא מִגֵּירוּשִׁין. מַה בְּגֵירוּשִׁין אֵינָהּ מְגוּרֶשֶׁת אף בְּקִידּוּשִׁין אֵינָהּ מְקוּדֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
הואיל ולא למדו. דאשה מתקדשת בשטר אלא מגירושין דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר ומה בגירושין אינה מגורשת שלא לשמה אף בקידושין אינה מקודשת:
מילתיה דר' יוחנן אמר כולן פוסלין. דס''ל לקמן אפי' כתב תורף בטופס שהיה לו כבר ונזדמן לו שם האיש ושם האשה כשר וכר''מ דלא בעי כתיבה לשמה וה''נ כולן פוסלין לכהונה:
כולהם אינן פסולין. כל הגיטין השנוים במשנתינו לפסול כולן אינם פוסלין מן הכהונה ואם בעלה כהן לא נפסלה משום גרושה:
חוץ מן האחרון שהוא פסול. ופוסל לכהונה דלחומרא אמרינן יש ברירה:
איסי אמר כולן פסולין. לכהונה דבכולן יש משום ריח הגט חוץ מן הראשון שלא נכתב לשם גירושין כלל:
כולן פסולין. לכהונה דקסבר אפילו הראשון יש בו ריח גט:
ה''ג מילתיה דר''ל אמר כולן אינן פוסלין כו'. ממילתיה דר''ל שמענו דס''ל לקמן גבי הכותב טופסי גיטין אם כתב לתורף עם הטופס פסול אלמא בעי כתיבה לשמה והכא במתני' כולן לא הוו גט כלל ואינן פוסלין בכהונה:
כן הוא פשיטא ליה. וקאמר הש''ס דבתר דבעי הדר פשטה והכי פשיטא ליה דלא תפסי בה קידושין דבקידושין בעי נמי לשמה:
מילתיה דר' אלעזר. דלקמן שמעינן מינה דס''ל כולן אינן פוסלין לכהונה כדמפרש ואזיל:
כתב קידושין. שטר קידושין שכתבו שלא לשם אשה זו מהו שיתפסו בה קידושין מי אמרינן דבעינן לשמה כמו בגיטין או לא:
ה''ג מן מה דלא צריכין לה בגיטין שאינן פסולין. כלומר דהש''ס מסיק לה למילתא דע''כ ר''א סבר דאינן פוסלין לכהונה אם כתב בגיטין שלא לשמה דמדחזינן דלא מספקא ליה כלל בגיטין ולפיכך לא שאל ר''א אלא בקידושין:
אין תימר צריכין לה בגיטין. כלו' דאי לא תימא הכי אלא בגיטין גופה מספקא ליה אם הוי גט לענין לפוסלה לכהונה קשיא לא ישאול ר''ח בקידושין דודאי תפסו בה דק''ו הוא מגיטין:
מה אם גיטין. דצריך לשמה דכתיב וכתב לה לשמה. וכתב שלא לשמה לא נגעו בה גירושין. בתמיה כלומר מי לא נגעו בה גירושין לדידך דמספקא ליה גם בגיטין אם פוסלה מן הכהונה אם כתב שלא לשמה משום דלחומרא איכא למימר דהוי גט:
קידושין. דאין לנו דרש מפורש דצריך לכתחילה לשמה אם כתב שלא לשמה אינו דין דנלך להחמיר ויתפסו בה קידושין אלא ע''כ דפשיטא ליה לר''א דבגיטין לא הוי גט כלל שלא לשמה ולפיכך שאל בקידושין:
ותהא פשיטא ליה הא. א''כ ותיפשוט לר''א דתפסי בה קידושין הואיל דאין צריך לשמה בקידושין:
רִבִּי לָֽעְזָר בַּר יוֹסֵי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר. גֵּט אֶחָד פָּסוּל בִּשְׁתֵּי נָשִׁים. וְדִכְוָותָהּ וְהֵן שְׁנֵי גִיטִּין פְּסוּלִין בִּשְׁתֵּי נָשִׁים. אָמַר לֵיהּ. בָּעוּ. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן שְׁנֵי גִיטִּין שֶׁשִּׁילְחוּ שְׁנַיִם וְנִתְעָֽרְבוּ נוֹתֵן שְׁנֵיהֶן לָזוֹ וּשְׁנֵיהֶן לָזוֹ. תַּמָּן זֶה כָרוּת לִשְׁמָהּ וְזֶה כָרוּת לִשְׁמָהּ. תַּעֲרוֹבֶת הִיא שֶׁגָּֽרְמָה. בְּרַם הָכָא לֹא זוֹ כָרוּת לִשְׁמָהּ וְלֹא זוֹ כָרוּת לִשְׁמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דתימר. זאת אומרת ממתני' דקתני כתוב לאיזה שארצה אגרש דפסול משום דגט אחד פסול בשתי נשים ששמותיהן שוות ואי אפשר לגרש לשום אחת מהן בזה הגט ובעי אם דכוותה והן שני גיטין שכתב גט לכל אחת ואינו ידוע איזו גט של זו ואיזו של זו אם נמי פסולין בשתי נשים ששמותיהן שוות:
אמר ליה וכיני גרסי'. כן הדבר דפסולין דמאי שנא וכן הוא בהמגרש:
א''ל והתנינן. בהמגרש שני גיטין ששילחו שנים ששמותיהן שוין ונתערבו כשירין ונותנין שניהן לזו ולזו:
תמן. שאני התם דמתחילה ניכרין וידועין היו זה הגט כרות לשמה וזה כרות לשמה אלא שלבסוף נתערבו ותערובת היא שגרמה לספיקא ונותן שניהן לזו ולזו וממ''נ מגורשת:
ברם הכא. שמתחילה בספק הוא ולא זו כרות לשמה ולא זו הילכך פסול:
מִכֵּיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ יֵעָשֶׂה כְּמוֹ שֶׁהָיָה כָרוּת לִשְׁמָהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם דְּרִבִּי ביבון. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנֵּי. אָמַר לְאוּמָן עֲשֵׂה לוֹ שְׁנֵי זוֹגִין. אֶחָד לַקַּרְקַע וְאֶחָד לִבְהֵמָה. עֲשֵׂה לוֹ שְׁנֵי מַחֲלָצוֹת. אַחַת לִישִׁיבָה וְאַחַת לְאוֹהָלִים. עֲשֵׂה לוֹ שְׁנֵי סַדִינִין. אֶחָד לִשְׁכִיבָה וְאֶחָד לְעוֹרוֹת. עַד שֶׁיְּפָֽרְישֵׁם בְּטָהֳרָה. רִבִּי שִׁמעוֹן מְטָהֵר עַד שֶׁיְּפָֽרְישֵׁם בְּטוּמְאָה. כְּמָה דְּהוּא אָמַר תַּמָּן. עַד שֶׁיְּהֵא כְּלִי מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. כָּךְ הוּא אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא כְרוּת לִשְׁמָהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע:
מכיון. ופריך אמאי לא נימא מכיון שנתן לה תיגלי מילתא למפרע שזה הגט היה לשמה משעה ראשונה:
ומשני ר' יוסי דר''ש היא דלית ליה ברירה:
דתני. בתוספתא דכלים ובספרי הדפוס הועתק בטעות והגהתי כמו שהוא שם:
אמר לאומן עשה לי שני זוגין א' לקרקע. והיינו לדלת כדתני התם זוג של דלת טהור מפני שמחובר לקרקע ושל בהמה טמא ואם א' לאומן לעשותן ולא פירש איזה של דלת ואיזה של בהמה:
אחת לשכיבה ואחת לאהלים. דשל שכיבה מטמא משום משכב ומושב ושל אהלים טהור דמחצלות אינן ראוין לאהלים:
שני סדינין אחד לאהלים. ושל אהלים טמא:
וא' לצורות. דטהור הוא כדתנן פכ''ד דכלים:
הרי אלו טמאין. כולן שאינו ידוע איזה טהור ואיזה טמא:
עד שיפרישם בטהרה. כלומר שיפרש איזה זוג לדלת והוא טהור וכן כלן:
ר''ש מטהר. ששניהן בחזקת טהרה עד שעה שיפרש איזה הכלי הוא טמא וכמה דאמר ר''ש תמן דאזלינן אפי' לקולא ולא אמרינן לטמא טהרות שנעשו ע''ג למפרע משפי' כלי זה לדבר המקבל טומאה אלא עד שיהא כלי טמא משעה ראשונה וכן נמי הכא כך הוא אומר עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source